במקסיקו מצאנו לא רק חופים – אלא גם תשובה לשאלה שחיפשנו שנים
כשטסנו למקסיקו, חשבנו שאנחנו מחפשים חופים. לבנים, שקטים, כאלה שנראים כמו גלויות. אבל האמת? חיפשנו משהו אחר לגמרי – תשובה לשאלה שהלכה איתנו כבר שנים: מה אנחנו באמת רוצים מהחיים שלנו?
הכל התחיל בזריחה הראשונה שלנו בקנקון. הים היה רגוע, כמעט מהפנט, והשקט סביב גרם לנו להבין כמה רעש יש לנו ביום־יום. פתאום מקסיקו הפכה ממקום של חופשה – למקום של מחשבה.
הרגע שבו הבנו
זה קרה דווקא רחוק מהחופים. בכפר קטן ביוקטן, כשישבנו עם משפחה מקומית ואכלנו טורטייה פשוטה, בלי קליטה, בלי שעון, בלי שום דבר שמסיח את הדעת. שם, בין שיחות על חיים, אהבה ופחדים – מצאנו תשובה שכנראה חיכתה לנו כל השנים האלה.
לא היינו צריכים עוד יעד נוצץ. היינו צריכים לעצור. מקסיקו פשוט הכריחה אותנו להקשיב – לעצמנו.
חופים זה רק ההתחלה
אל תטעו, החופים במקסיקו מהממים: פלאיה דל כרמן, טולום, איסלה מוחרס – כל אחד מהם נראה כאילו נברא במיוחד בשבילנו. אבל מאחורי כל גל וכל עצי דקל, מצאנו משהו עמוק יותר: שלווה.
בכל מקום, מאנשים שמחייכים סתם ככה, מהמוזיקה ברחוב, מהצבעים, מהאוכל – הרגשנו שהלב נפתח. הבנו שמה שחיפשנו לא היה נוף, אלא תחושה.
חזרנו עם תשובה
כשעלינו למטוס חזרה, לא הבאנו מזכרות. רק תובנה אחת: לפעמים צריך לנסוע רחוק כדי להבין כמה קרוב התשובה.
מקסיקו לא רק גרמה לנו לעצור, היא הזכירה לנו מי אנחנו.
💭 ולך אולי זה הזמן
אם גם את.ה מרגיש.ה שהחיים הפכו לרשימת משימות, אולי הגיע הזמן לברוח רגע.
לא בשביל לנוח – בשביל להיזכר. מקסיקו אולי רחוקה, אבל התחושה שמחכה שם – קרובה מתמיד.
