רוד-טריפ בארה”ב? אל תצאו לדרך לפני שתקראו את המדריך הזה לחיסכון בדלק ובלינה
יש ריח ספציפי לתחנות דלק באמצע המדבר של נבדה בשתיים בלילה. תערובת של אספלט חם שמתחיל להתקרר, אבק יבש, וקפה שרוף שעמד על הפלטה יותר מדי שעות.
אבל הריח הכי חזק שם הוא הפחד.
לא הפחד מרוצחים סדרתיים, זה יש רק בסרטים. אני מדבר על הפחד מהרגע שבו המשאבה עוצרת, ואתה מסתכל על המסך הקטן ורואה ששילמת הרגע 80 דולר על טנק דלק שייגמר תוך ארבע שעות.
עשיתי את הטעות הזו. יצאתי לכבוש את אמריקה עם פנטזיה של ג’ק קרואק בראש וכרטיס אשראי ישראלי בכיס. חשבתי שהכביש הוא חינם. טעיתי. הכביש הוא אחד המוצרים היקרים ביותר שתצרכו בחיים שלכם, אם לא תדעו איך לנהל אותו.
אז בואו נחתוך את הבולשיט הרומנטי. אתם רוצים לראות את הגרנד קניון בלי לפשוט רגל? תקשיבו רגע.
הדבר הראשון שצריך להבין על דלק הוא שהרגל שלכם כבדה מדי. וזו לא ביקורת, זו פיזיקה.
רוב האנשים חושבים שאם הם ייסעו 130 קמ”ש (כ-80 מייל לשעה) במקום 100 קמ”ש, הם יגיעו מהר יותר וזה “עולה קצת יותר”.
הנה עובדה שגרמה לי להוריד את הרגל מהגז בבת אחת: התנגדות האוויר לא עולה בצורה ליניארית ביחס למהירות שלכם. היא עולה בריבוע. המשמעות היא שבמהירות של 120 קמ”ש, הרכב שלכם לא סתם “מתאמץ יותר” מאשר ב-90 קמ”ש – הוא נלחם בקיר של אוויר שדורש פי שניים אנרגיה כדי לפרוץ אותו.
אתם אשכרה שורפים כסף כדי לנצח את הרוח.
תורידו את הקרוז-קונטרול ל-65 מייל לשעה. כן, המשאיות יעקפו אתכם. שייעקפו. אתם תחסכו כמעט 25% בצריכת הדלק. בטיול של 3,000 מייל, זה ההבדל בין עוד לילה במלון לבין לישון באוטו בחניון של וולמארט.
ואפרופו לישון באוטו, אני מודה – ישנתי במושב האחורי של שברולט מאליבו יותר פעמים משאני גאה לספר.
הבעיה היא לא השינה, הבעיה היא המקלחת. וזה הסוד שהאמריקאים שומרים לעצמם: תחנות העצירה של המשאיות (Truck Stops).
לא, זה לא מה שאתם מדמיינים מסרטי אימה של שנות ה-80. רשתות כמו Pilot Flying J או Love’s הן אימפריות של היגיינה. יש להן מקלחות פרטיות שעולות 12 דולר, והן נקיות יותר מהשירותים בבית המלון הבינוני שתיכננתם לשלם עליו 150 דולר ללילה רק כדי לשים את הראש.
זה טריק של נהגי משאיות ותיקים. אתם ישנים בחניון חינמי (יש אפליקציות כמו iOverlander שיגידו לכם בדיוק איפה מותר כדי שהשריף לא ידפוק לכם על החלון עם פנס), ובבוקר משלמים גרושים על מקלחת רותחת, מגבת נקייה וסבון.
אבל אם אתם מתעקשים על מיטה אמיתית, הנה הטעות שכולם עושים: מזמינים מראש.
באמריקה, הספונטניות משתלמת. אחרי השעה שש בערב, מלונות שנתקעו עם חדרים ריקים נכנסים לפאניקה. הם מעדיפים לקבל מכם 60 דולר מאשר להישאר עם חדר ריק שעולה להם כסף בתחזוקה. אפליקציות כמו HotelTonight עובדות על האלגוריתם הזה בדיוק.
פעם ישבתי בחניון של מוטל “סופר 8” ביוטה. באפליקציה החדר עלה 55 דולר. נכנסתי ללובי, הפקיד ביקש 110. הראיתי לו את הטלפון. הוא נאנח, לחץ על כמה כפתורים במקלדת המצהיבה שלו, ונתן לי את המפתח.
זה לא זוהר. זה לא מרגיש כמו בפרסומת לרכב שטח שחוצה נהרות. אבל כשאתם חוזרים הביתה ומסתכלים על התמונות, אתם לא זוכרים את המקלחת בתחנת הדלק או את הנסיעה האיטית בנתיב הימני.
אתם זוכרים שהיה לכם מספיק תקציב כדי להמשיך לנסוע עוד יום אחד, לראות עוד שקיעה אחת, ולגלות עוד עיירה נידחת שבה הקפה אולי שרוף, אבל האנשים מחייכים אליכם באמת.
