החופשות שעשו אותנו אנשים טובים יותר
יש חופשות שלא שוכחים – לא בגלל הנוף, לא בגלל המלון, ואפילו לא בגלל הקניות. אלא בגלל מה שקרה בינינו. בינינו לבין עצמנו, ובינינו לבין העולם.
לא תמיד ידענו לשים לב לזה בזמן אמת. לפעמים רק חודשים אחרי שחזרנו הביתה, פתאום קלטנו שמשהו השתנה. פתאום הפסקנו להתעצבן בכביש. פתאום נהיינו סבלניים יותר לאנשים מבוגרים בסופר. פתאום אמרנו תודה – באמת תודה – למישהו שלא היינו שמים לב אליו קודם.
ואולי, רק אולי, זה הכל התחיל באותו טיול אחד לא צפוי.
חופשה בהפתעה שפתחה לנו את הלב
זה היה כשמצאנו כרטיסים זולים לטיול קצר בבוקרשט. לא תכננו, לא תיאמנו, פשוט קפצנו על זה. ובדיוק בגלל זה – הפסקנו לשלוט. פתאום זרמנו.
המקומיים שפגשנו היו חמים, נעימים, ובפשטות שלהם הם הראו לנו שאפשר להקשיב בלי למהר להגיב.
חזרנו משם קצת פחות ציניים. קצת יותר פתוחים להקשיב בלי לשפוט. החופשה הזו לא הייתה "הכי יפה", אבל היא הפכה אותנו ליותר אנושיים.
כשאיבדנו דרך – ומצאנו משמעות
היה את אותו טיול בדרום איטליה. הרכב נשבר באמצע הדרך, הסוללה בטלפון גססה, והוויז סירב לשתף פעולה. במקום לכעוס, עשינו את הדבר הכי לא טבעי – חייכנו. פשוט חייכנו.
מהר מאוד עצר לידנו רכב של זוג פנסיונרים. הם לא דיברו מילה באנגלית, ואנחנו לא ידענו איטלקית. אבל עם ידיים, חיוכים וחתיכת לחם, הבנו זה את זה. הם לא רק עזרו – הם לימדו אותנו שיעור של חיים: סבלנות, אנושיות, ואיך להיות שם בשביל אדם זר – פשוט כי אפשר.
מאז, אנחנו הרבה יותר פתוחים לעזור. גם אם זה לא נוח, גם אם זה לא מתוכנן. החופשה הזו גרמה לנו להיות האנשים שאנחנו רוצים לפגוש בעצמנו.
כשהילדים הראו לנו איך להיות טובים יותר
חופשה משפחתית בטנריף הפכה מהר מאוד משגרת בטן-גב – למשהו עמוק יותר. הבן שלנו ראה ילד מקומי בלי סנדלים, ובמקום לשאול "למה" הוא פשוט הוריד את שלו ונתן.
הילד ההוא חייך חיוך של עולם. ואנחנו עמדנו שם, נבוכים, מתרגשים, ובעיקר – לומדים. הילדים שלנו הם לפעמים המורים הכי טובים שלנו.
מאז אנחנו משתדלים לעשות לפחות מעשה טוב אחד בכל חופשה – קטנטן ככל שיהיה. כי למדנו – כל חופשה היא הזדמנות. לא רק לברוח, אלא גם להתקרב.
לאן זה ממשיך מפה?
כל טיסה, כל חופשה, כל יעד חדש – הם גם מסע פנימי. ואנחנו גילינו שכשמניחים לרגע את השגרה, כשמרפים, כשפוגשים אנשים שאין לנו סיבה "לרצות להרשים", דווקא אז – קורה משהו טוב.
אנחנו משתנים. הופכים ליותר רכים. יותר פתוחים. יותר אנחנו.
אז בפעם הבאה שאתם יוצאים לחו"ל – אל תשאלו רק לאן נוסעים – תשאלו גם מה אנחנו רוצים לקחת מזה חזרה. לפעמים, זו תהיה מזכרת. לפעמים, שיעור לחיים.
אבל אם תהיו פתוחים לזה – יכול להיות שתגלו, כמו שגילינו אנחנו – שהחופשות שעשינו הן אלה שעשו אותנו.
אם אהבתם את הסיפור הזה, ואתם מתכננים חופשה – אל תשכחו גם לדאוג לביטוח נסיעות לחו"ל. אנחנו ממליצים לבדוק את האפשרות הכי בטוחה ונוחה: פספורט קארד. יוצרים קשר בטלפון 077-9721180 – ועושים את זה בראש שקט (כן, גם לזוגות, גם למשפחות, גם ליחידים).
ואז באה החופשה ההיא שבה לא דיברנו כמעט.
לא בגלל ריב, לא כי לא היה נושא – אלא כי פשוט היינו שקטים. נסענו לצפון יוון, שכרנו בקתה מבודדת ליד אגם, והטלפון… נעלם מהשולחן – פיזית ונפשית.
ביומיים הראשונים הרגשנו מוזר. מה עושים בלי נוטיפיקציות? בלי לבדוק מה קורה "בעולם"?
אבל אז התחיל משהו אחר. שמנו לב לקולות של הציפורים, לדממה שבין מילה למילה, ולכמה העיניים שלנו רגילות לברוח – וכמה טוב זה כשנותנים להן להישאר.
זה אולי נשמע פשוט, אבל השקט הזה היה שיעור. גילינו עד כמה אנחנו עסוקים ב"לחיות" – מבלי באמת להיות נוכחים.
מאז, בכל חופשה, אנחנו דואגים שיהיה לנו לפחות חצי יום בלי מסכים. לא כי אנחנו נגד טכנולוגיה – אלא כי אנחנו בעד עצמנו.
ומה שמפתיע? לפי מחקרים שנעשו בשנים האחרונות, דווקא כשאנשים מנותקים מרעש דיגיטלי – עולה רמת האמפתיה, הסבלנות, והיכולת להקשיב באמת.
ובמובן הזה, החופשות מלמדות אותנו לא רק לאן לטוס, אלא איך לחזור אחרת.
ואם כבר מדברים על איך לחזור – כדאי לא רק לזכור את החוויות, אלא גם לקחת איתנו הרגלים חדשים.
בכל חופשה אנחנו כותבים – לא יומן, אלא שאלה אחת בסוף כל יום: מה למדנו היום?
התשובות לפעמים פשוטות ("שאין כמו פיצה נאפוליטנית"), לפעמים עמוקות ("שיש מקומות בעולם שבהם אנחנו פחות צודקים ויותר מתארחים").
וזה, אולי, הסוד.
אנחנו לא באמת נוסעים בשביל לברוח מהשגרה – אנחנו נוסעים בשביל לפגוש את עצמנו מחדש, בסביבה שאין בה את כל מה שמגדיר אותנו ביומיום.
ואם אתם בדיוק בשלב שבו מתכננים מסלול, זה הזמן לבדוק את הטיפים הכי חשובים שלנו לבחירת ביטוח נסיעות לחו"ל – שלא תגלו את זה מאוחר מדי.
כי להיות טובים יותר זה לא רק עניין של כוונה – זה גם עניין של הכנה.
עוד מאמר על: צייד הטיסות.
