נשמנו אחרת: הרגע שבו גילינו עולם חדש מתחת למים בקוה טאו
יש רגעים בטיול שבהם משהו בפנים זז. לא דרמטי, לא הוליוודי – פשוט שקט כזה, עמוק. כזה היה הרגע שבו נשמנו בפעם הראשונה דרך וסת מתחת למים, אי שם מול החופים של קופנגן? לא. דווקא בקצה אחר לגמרי של המפרץ – קוה טאו.
לא תכננו להפוך לצוללנים. באמת שלא. הגענו לקוה טאו כי אמרו לנו שזה אי רגוע, קטן, כזה שלא צועק “אטרקציה”. ואז מישהו זרק משפט אגב: “אם כבר קוה טאו – זה המקום להוציא רישיון צלילה”. צחקנו. אנחנו? עם בלון חמצן על הגב? אבל כמו הרבה דברים טובים בטיול, גם זה התחיל בלי החלטה גדולה.
מה יש מתחת לפני המים – ומה יש בנו
כולנו מכירים את הים מלמעלה. חוף, גלים, שמש. אבל מתחת לפני המים? זה עולם אחר. שקט מוחלט. תנועה איטית. צבעים שלא נראים אמיתיים. וברגע שאתה מבין שאתה נושם שם – משהו בך נרגע.
בקוה טאו הים חמים, הראות טובה, והזרמים לרוב רגועים. זה לא מובן מאליו, וזה בדיוק מה שהופך את המקום לאחד היעדים הכי נחשבים בעולם לצלילה – במיוחד למתחילים. לא צריך להיות שחיין אולימפי, רק לדעת לצוף, להקשיב, ולא להילחץ.
למה דווקא קוה טאו?
קוה טאו היא אי קטן, אבל עם מוניטין ענק. עשרות אתרי צלילה, שוניות אלמוגים מרשימות, והמון בתי ספר לצלילה. אבל – וזה אבל חשוב – לא כולם אותו דבר. בתאילנד, כמו בתאילנד, יש גם מקומות שמקצרים פינות. כאן לא.
אחרי חיפוש, קריאה, ושיחות עם מטיילים אחרים, בחרנו ב־Roctopus Dive. לא בגלל פרסומת, אלא בגלל האנשים. משהו בגישה שלהם הרגיש אחר: פחות פס ייצור, יותר תשומת לב.
ללמוד לנשום מחדש
ביום הראשון עוד היינו סקפטיים. כיתה קטנה, ציוד מסודר, מדריכה אחת שמסתכלת לך בעיניים ולא ממהרת לשום מקום. מתחילים מתיאוריה – איך הגוף מגיב בלחץ, למה אסור לעצור נשימה, ואיך הים בעצם עובד.
אחר כך בריכה. כן, צלילה מתחילה בבריכה. נשמע פחות רומנטי, אבל זה שלב קריטי. לומדים להשתמש בציוד, לפרוק לחץ מהאוזניים, לשלוט בציפה. יש צחוקים, יש בלבול, ויש רגע שבו המוח אומר “מה אני עושה פה” – ואז הוא נרגע.
ביום השני כבר יורדים לים. ופה קורה הקסם.
הצלילה הראשונה – רגע שלא שוכחים
הירידה איטית. עומק של כמה מטרים, ואז עוד קצת. שקט. רק בועות. ואז – שונית. דגים. אלמוגים. לא צריך לדעת שמות, לא צריך להבין ביולוגיה. פשוט להיות שם.
וזה גם הרגע להבין: אתה אורח. לא נוגע, לא רודף, לא מצלם בטירוף. חלק גדול ממה שאהבנו ב־Roctopus היה הדגש על שמירה על הסביבה הימית. לא עוד “תיירים בים”, אלא כבוד אמיתי למה שיש שם הרבה לפנינו.
רגע של אחריות – גם ביבשה
ופה חשוב לעצור ולהגיד משהו שלא כולם אומרים: תאילנד מדהימה, אבל לא הכול בה מתאים לכל אחד. במיוחד כשמדובר באוכל. מי שמקפיד על כשרות – חשוב לדעת: לא אוכלים אוכל מקומי אקראי. לא “רק טעימה”, ולא “יהיה בסדר”.
ההמלצה שלנו ברורה:
או שמביאים אוכל מהבית,
או שפונים לבתי חב״ד באיים הגדולים (ובמיוחד בסמוך, בקוסמוי),
ואם אוכלים – אז אך ורק אוכל כשר מסודר.
מעבר לכשרות, גם רמת ההיגיינה לא תמיד מה שהישראלי הממוצע רגיל אליו, וחבל להרוס חוויה בגלל קלקול קיבה.
הרישיון זה רק הבונוס
בסוף התהליך מקבלים תעודת PADI – כן, רישיון רשמי שמאפשר לצלול בכל העולם. אבל האמת? זה לא מה שנשאר. נשאר הביטחון. השקט. הידיעה שעשינו משהו שפעם נראה לנו גדול עלינו.
קוה טאו לא הפכה אותנו לצוללנים מקצועיים. היא פשוט פתחה לנו דלת. ומאז, בכל פעם שאנחנו ליד ים – אנחנו מסתכלים עליו אחרת. לא רק כחוף, אלא כעולם שלם שמחכה למי שמוכן לעצור, להאט, ולנשום.
למי זה כן – ולמי פחות
אם אתם מחפשים אקשן רועש, מסיבות בלי הפסקה – זה לא הסיפור.
אבל אם בא לכם חוויה עמוקה, שקטה, כזו שנכנסת מתחת לעור – קוה טאו וצלילה הם שילוב שקשה להסביר במילים.
ולפעמים, דווקא מתחת לפני המים, רחוק מהוויכוחים, מהרעש ומהמסכים – מוצאים קצת אוויר. תרתי משמע.
קראו עוד על: היעדים הטובים ביותר לקיץ באירופה
