כשהכול נראה בשליטה, דווקא אז נופלים
זה היה אחד מהרגעים האלה שבהם אין שום סימן מוקדם.
לא לחץ, לא בלגן, לא תחושת סכנה. להפך — הכול עבד.
הטיסה יצאה בזמן, המלון היה בדיוק כמו בתמונות, הימים זרמו בלי מאמץ. היינו רגועים. אולי רגועים מדי.
יש משהו ממכר בתחושה שהכול מסודר.
שאין צורך לבדוק, לוודא, לחשוב קדימה.
כשאנחנו מרגישים בשליטה, אנחנו משחררים את הערנות — לא מתוך עצלנות, אלא מתוך ביטחון. וזה בדיוק המקום שבו משהו קטן יכול להתפספס.
זה לא היה רגע דרמטי.
לא נפילה פיזית, לא משבר, לא תקלה גדולה.
זו הייתה טעות קטנה, כמעט שולית, שנולדה מתוך שקט. מתוך מחשבה ש“הפעם אין צורך להיזהר”.
דווקא בגלל שהכול הרגיש קל — הפסקנו לשים לב לפרטים.
לא שמנו לב לשעה שעברה, לשלט שלא קראנו עד הסוף, להחלטה שנדחתה כי “יש זמן”.
וכששמנו לב, כבר היינו באמצע הסיטואציה.
יש רגעים כאלה בטיול שבהם אתה מבין בדיעבד מה קרה.
לא באותו הרגע — אלא חצי שעה אחרי, או בערב, כשאתה יושב בשקט והגוף חוזר לאט לעצמו.
פתאום עולה מחשבה: זה קרה לא כי היינו עייפים, ולא כי לא ידענו — אלא כי היינו בטוחים מדי.
במהלך החופשה הכול הרגיש מאוזן.
לא רדפנו אחרי חוויות, לא ניסינו להספיק יותר מדי.
דווקא מתוך האיזון הזה נוצרה תחושת חסינות. כאילו שום דבר לא יכול להשתבש עכשיו.
אבל טיולים לא עובדים ככה.
הם לא מגיבים לתכנון מושלם או לשלווה פנימית.
לפעמים הם דווקא בוחנים אותנו כשאנחנו מרפים.
מה שמפתיע הוא לא עצם הטעות — אלא איך הרגשנו אחריה.
לא כעס. לא אשמה. יותר סוג של בהירות.
הבנה ששליטה היא לא מצב קבוע, אלא רגעי.
שהיא לא משהו שמחזיקים — אלא משהו שמרגישים, ואז לפעמים מאבדים.
בהמשך הטיול משהו השתנה.
לא במציאות — אלא בגישה.
חזרנו להיות נוכחים. לא לחוצים, אבל קשובים.
לא דרוכים, אבל שמים לב.
יש הבדל דק בין רוגע לערנות שקטה.
הרוגע אומר “הכול בסדר”.
הערנות אומרת “הכול בסדר — ואני כאן”.
בדיעבד, זה היה אחד השיעורים הכי מדויקים שלקחנו מהחופשה הזו.
לא שיעור על טעויות, אלא על מצבים שבהם אנחנו מפסיקים להרגיש את הדרך — כי היא מרגישה לנו בטוחה מדי.
כשחזרנו הביתה, הרגע הזה המשיך איתנו.
לא כזיכרון מעיק, אלא כמשהו שמזכיר בעדינות:
לפעמים דווקא כשנוח, כשנעים, כשנדמה שאין מה לדאוג — זה הזמן להיות קצת יותר מחוברים למה שקורה סביבנו.
לא כדי לפחד.
לא כדי לשלוט.
רק כדי להיות שם באמת.
כי לא תמיד נופלים כשקשה.
לפעמים זה קורה כשנדמה שכבר הגענו.
